חפץ נ' הראל-חב` לביטוח בע"מ

פסק דין

רכבה של התובעת היה מעורב בתאונת דרכים ביום 15.3.08, עת פגעה בתה של התובעת בקטנוע בשעת לילה מאוחרת. התובעת מסרה דיווח לנתבעת, מבטחת השימוש ברכבה, ביום 5.5.08, ובו רשמה כי "נפלה מראה אצלנו". 14 חודשים מאוחר יותר פנתה התובעת פעם נוספת לנתבעת וטענה כי לרכב נגרמו נזקים שונים בצד שמאל. שמאי שבדק את רכב התובעת ביום 27.5.09 מצא נזקים שונים בצד השמאלי של הרכב, שעלות תיקונם 3,730 ₪.

התובעת טענה כי הדיווח לפיו נפגעה המראה לבדה היה שגוי, ונבע מכך שבתה מסרה לה שרק המראה נפגעה. בדיון היום התברר שהתובעת ובתה משתמשות יחדיו ברכב, וכי לכל המאוחר השתמשה התובעת ברכב כשבועיים לאחר התאונה. מתמונות הרכב עולה כי לכנף האחורית נגרם נזק שפשוף, וכי שני פסי הקישוט נעקרו ונפלו, דבר הבולט מאד לעין על רקע ניגוד הצבעים שבין פסי הקישוט (שצבעם שחור) לצבע הרכב (הלבן). ממילא קשה עד מאד להלום את טענות התובעת לפיהן לא שתה לבה לפגיעה ברכב עד למעלה משנה לאחר התאונה.

גם מנגנון הפגיעה אינו מתיישב עם פגיעת שפשוף לאורך כל צדו של הרכב. העד מטעם הנתבעת, נהג הקטנוע, העיד כי התאונה אירעה עת פנה שמאלה ונפגע מרכבה של התובעת שנסע ישר. המגע בין הצדדים הוא מגע צדי, ולאור שטח הפנים הקטן של הקטנוע אין זה סביר שעלה בידו להביא לפגיעה אורכית לאורך כל הרכב, בפרט לנוכח טיב הפגיעות שנגרמו לקטנוע.

משכך הם פני הדברים יש לקבוע שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי הנזקים המתוארים בחוות-הדעת נגרמו בתאונה מיום 15.3.08, למעט הפגיעה במראת הרכב. מאחר ומחוות-הדעת עולה שעלות הכיסוי למראה היא 120 ₪ לפני מע"מ, ויש להניח שעלות העבודה אינה עולה על רכיב זה, הרי שממילא הנזק שנגרם לרכב התובעת נופל בשיעור משמעותי מההשתתפות העצמית. משכך הם פני הדברים אין מנוס מלקבוע שדין התביעה להידחות.

לפיכך אני דוחה את התביעה. בשל הנסיבות שתיארה התובעת בדיון היום איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה תמוז תש"ע, 07 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: